Machlokot on ink composition and properties

I tried to find a common denominator to all the Machlokot on the subject of ink composition and properties. Here is what I came up with. Comments and suggestions will be appreciated.

כל מה שכתבו חכמים בעניני דיו אפשר לחלק לארבע קבוצות:   
א. הלכות מעכבות,  ב. הידורים,  ג. המלצות טכניות,  ד. סיפור מעשה או תאור מציאות טכנית או פגם טכני בסוג מסוים של דיו.  כשלומדים את הלכות הדיו צריך להזהר שלא לטעות ולא לערבב בין הקבוצות השונות.  הטעות הנפוצה ביותר היא פירוש דבר מקבוצה ב, ג, או ד, כאילו הוא הלכה מעכבת. בקונטרס תעלומות סופרים מסביר הסופר לוי יצחק מברדיטשוב את הסיבה לטעויות: "והסיבה לזה הוא מפני מיעוט בקיאות הסופרים בדברי הפוסקים ומיעוט בקיאות המחברים האחרונים דזמנינו בידיעת תכונות וטבע מיני הדיו."  (שאלה לט, א)

יש בדיו רק מעט הלכות מעכבות, והן:

• שחור.
• לפחות שני מרכיבים, האחד משחיר והשני מדביק.
• מן המותר בפיך.
• לכתחילה צריך להיות שחור מעשן. בדיעבד, יש אומרים כשר ויש אומרים פסול אם בתחילת עשייתו אינו שחור, והשחרות מופיעה אח"כ מעצמה בלי הוספת חומר משחיר (כמו ע"י חבור מאוחר יותר של הקנקנתום עם החומצה בעפצים).
• עומד על פני הקלף ואינו נספג אל תוך הקלף (להבדיל מצבע שנספג פנימה).
• שאם תמחקנו יהיה נמחק. (אם אינו נמחק לגמרי כשר בדיעבד.)
• מתקיים לאורך ימים (לעולם, או אלפי שנים) אינו נפגם ואינו נפרד ונושר מהקלף.

תנאי עיקרי בדיו סת"ם הוא שהכתב יתקיים לאורך ימים ולא יפסל. הרשב"א כותב על כתיבת ספרים בדיו: "לענין ספרים דבעינן דבר המתקיים לעולם".(שבת,קטו). הרמב"ם כותב על דיו שאינו מתקיים: "איך יכתב בכגון זה דבר שירצו שיתקיים אלפי שנים?" (שו"ת הרמב"ם, סימן קלו). הצמח צדק כותב שלש פעמים: "עיקר מעלת הדיו הוא זה דכשכותבים בו הוא דבר של קיימא ... עיקר מעלת הדיו היינו שהוא דבר של קיימא ...  עיקר ענין הדיו הוא דבר של קיימא". (שו"ת, או"ח, טו). ואח"כ מוסיף אזהרה נגד דיו שנושר מן הקלף:  "להזהיר שמרבוי הגלאנץ לא יהיו נושרים וקופצים האותיות". בספר אבני יעקב (סימן ר') כתוב: "אין כותבין ספרים רק בדבר המתקיים לעולם... ודיו דרכו להיות עומד לעולם... דצריך להיות שחור העומד וכונתו העומד לעולם כמו דיו".  מכאן אנו למדים שדיו צריך להיות כזה שמתקיים לעולם (או אלפי שנים) ואינו נושר וקופץ מן הקלף.  אין מי שמתיר לכתוב בדיו שנפגם ונפסל בקלות.