תשובת הרב דוד לייב גרינפלד - זייני"ן נוני"ן

נתבקשתי מאת הרה"ג ר' דוד לייב גרינפלד, להעלות מאמר זה בשמו בענין זייני"ן נוני"ן לפורום: 

דוד יהודה (ליב) גרינפעלד

מייסד  ועד משמרת סת"ם בארה"ב

תשומת לב לבודקי סת"ם

על מכשלת זייני"ן שרגליהן ארוכים למטה משאר האותיות

שלא יכתוב זייני"ן נוני"ן - הזהירה הברייתא במסכת שבת (דף קג ע"ב) בין שאר אזהרות חז"ל שם המסתיימים "וכל אלו יגנזו", שאם האריך את רגל הזיי"ן משיעורו אין לה תקנה אם כבר כתב להלן.

הנה רבותינו הראשונים למדו כמה וכמה דיני "לכתחילה" מתוך משמעות דברי ברייתא זו, כגון שירך אות גימ"ל יהיה ארוך מרגלה השמאלי וכו', וכהנה בשאר האותיות כמבואר בברוך שאמר ובב"י.

ברם אזהרת הברייתא על אורך רגלי ווי"ן יודי"ן, זייני"ן נוני"ן (פשוטין) אינם דינים של לכתחילה, אלא הם לעיכובא כדסיימה הברייתא "וכל אלו יגנזו".

אך בספקותיהם יש הבדל בין ווי"ן יודי"ן לבין זייני"ן נוני"ן, כי בספיקות של ווי"ן יודי"ן הורו חז"ל (מנחות כט ע"ב) "זיל אייתי ינוקא", כי אע"פ שפסק הטור (סימן ל"ו) "כל אות שיש בה ספק מייתינן ינוקא דלא חכים ולא טפש אם יכול לקרותה כשר", המציאות מוכיחה שאות זיי"ן שרגלה אינה קצרה כנדרש, אף שהיא כשרה בדיעבד לנו"ן פשוטה, עכ"ז כל התינוקות שבעולם עדיין יקראוה זיי"ן, אע"פ שהיא פסולה.

והרי פשוט שהכשר הבחנת התינוק אינו מצד "הבל פיו", אלא מצד "גילוי מלתא"' כדהזכיר הב"י להדיא (בד"ה ומ"ש רבינו ובכל אות שיש בה ספק) בשם מהר"י קולון וז"ל, "ולכך מועיל קריאת התינוק דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה מדלא קראה יו"ד, אבל היכא דפשיטא לן שאין האות בצורתה, מה מועיל בראיית התינוק ועינינו רואות שאין האות בצורתה".

ואנן סהדי שרוב תינוקות בעולם קוראים זיי"ן על אות נו"ן פשוטה שרגלה ג' עובי קולמוסין שלכו"ע היא כשרה לכתחילה לנו"ן פשוטה, וכ"ש וק"ו אם רגלה יורד למטה משאר האותיות בפחות מעובי קולמוס, למרות שעפ"י הלכה היא עדיין כשרה בדיעבד לנו"ן פשוטה, כמפורש להדיא בדרכי משה (סימן ל"ו ס"ק ז') ממשמעות המרדכי בביאור פירוש (ר"ת) [ר"ח] עי"ש ריש פרק הקומץ סימן תתקנג וז"ל ומיהו בשיעור אורך צ"ע אם יפסול עיי"ש.

אך הואיל שגם על אות זיי"ן הזכיר הב"י שיכולה להפסל ע"י קריאת התינוק, לכן יש לנסות את התינוק באופן שמראין לו קודם אות נו"ן פשוטה הכשרה בדיעבד, דהיינו שרגלה פחותה מג' עובי קולמוסין, ורק אם התינוק יכירנה ויקרא עליה נו"ן פשוטה, אזי יכולים להראות לו את הזיי"ן המסופקת. (על דרך מה שכתבנו בביאורנו על משנת סופרים באות ב' (4ג) בשם שו"ת בית שלמה, והבן.

דוגמאות המצויות בבדיקות שרגלי הווי"ן קצרים, ואילו רגלי הזייני"ן ארוכים ויוצאים חוץ לשיטה למטה.

*** 

תשובת הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א

"...בדבר ג' שאלות ששאל:

א. אם האריך זי"ן כמה שיעורה שנכנס לספק נו"ן פשוטה.

תשובה, הנה דבריו נכונים שמן הדין ג' קולמוסים דינה כנו"ן פשוטה, וע"כ ודאי שחצי קולמוס נכנס לגדר הספק, ואפשר דאף שליש קולמוס הוי ספק.

ומ"מ י"ל דאף שכתב מרן שליט"א דאין להתיר משום ששאר הנוני"ן ארוכים מאד, מ"מ בספקות נראה דמועיל להוציא מן הספק, דהרי אריכות האותיות בודאי תלוי בכל הכתב כמ"ש הפוסקים, וע"כ אף שאין מכריע באריכות לגמרי, מ"מ בספק קיל יותר [וקצת ראיה ממ"ש המהרש"ג ביו"ד שעשאה ארוכה כוי"ו וכפופה, שהכפיפות מציל, אף שעיקר ההבדל הוא האריכות, ואף שבזה אין אנו מקילין מ"מ בספיקות יו"ד או וי"ו נראה להקל ודו"ק]. ע"כ נראה דעד חצי קולמוס ולא עד בכלל יש להקל אם שאר הנוני"ן ארוכין ביותר, וביותר מזה עדיין צ"ע.

ב. לענין שאלת תינוק, לענ"ד אינו מועיל ש"ת בזה, ומ"ש הבית שלמה להראות לתינוק וללמדו האותיות, הדבר לכאורה נסתר ממ"ש הפוסקים לענין חי"ת שאין תינוק מכיר, וכ"כ בברוך שאמר לענין כ"ף פשוטה שתינוק אינו מכיר, ובפרט בזה שעיקר החילוק בין זי"ן לנו"ן הוא האריכות, ואם רגיל לארוך ביותר, אינו מסתבר שיועיל לימוד מעט לשנות מחשבתו.

ג. אם צריך לכסות האותיות הקודמין או אח"כ שלא יכיר מפני מה שהזי"ן באמצע או בסוף התיבה, לפי מה שכתבנו לעיל אינו נפקא מינה, ומ"מ נראה לכאורה דתליא בפלוגתא דרבוותא בדין שתי תיבות סמוכים אם אות מ"ם סתומה מועיל להפריד, או איפכא שאפילו אינו מועיל תינוק, עיין בני יונה סי' רע"ד ס"ד, ורע"א בגליון ועוד, ואפילו המקילין שם היינו משום דסו"ס ניכר שהם ב' תיבות, אבל שזה יועיל או יזיק להכרת האות עצמה נראה דלכו"ע מזיק, וע"כ צריך לשאול באופן שהתינוק לא יבחין שהזי"ן באמצע האות.

     זאת כתבתי בחפזי ואחתום בכל חותמי ברכות, משה שאול קליין

 ***

אזהרה זו מפורשת בספר "אמרי שפר" ווארשא תרל"ג

והרי דוגמת כתב יד קודש מאחד המיוחד מסופרי סת"ם הגדולים, א"א קדוש עליון מלפני קרוב לשלוש מאות שנים, ראה אודותיו בספרנו "ילקוט צורת האותיות" עמודים 700 - 701

וליתר שאת אעתיק דברי המנחת סולת שעל ה"תקון תפלין" שכתב: זיי"ן יכתוב כך ... והגוף יורד באמצע, וקצר ולא ארוך שלא תדמה לנו"ן פשוטה. 

וכתב במנחת סולת הערה 388 שם: ר"ל שלא יצא חוץ לשיטה למטה ... וכוונת רבינו נראה שיעשנו משהו קצר מסוף השיטה, דכיון שאי אפשר לצמצם, לפעמים יאריך משהו יותר מהשיטה, ויהיה ספק אם דומה לנו"ן פשוטה.