צד"י [ספרדי, אר"י] כעין עיי"ן
הצד"י - יו"ד ימני יוצא ממש ממקום הכפיפה - אם זה היה כתב ב"י, זה היה פסול שהיה נעשה עיי"ן ממש, כמבואר בפוסקים. אך בכתב האר"י יש מקום להקל בבעיה זו, ראה פורום לנושאי סת"ם: צד"י כפופה - היו"ד דבוק בכיפוף מושבה, פורום לנושאי סת"ם: יו"ד הצד"י מחוברת למטה מדי
מ"מ במקרה דידן - נראה לי להחמיר ולפסול.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: ירך היו"ד דבוק למטה בצד"י
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: ירך היו"ד דבוק למטה בצד"י
הה"א - יורד ממנה קוץ שכמעט סותם החלל, אם זה היה ממש סותם את החלל [ואין כוונתי שהיה נוגע הקוץ לנקודה התחתונה - דזה פשיטא דפסול כמבואר בכל הפוסקים. אלא אפילו עומד חוץ לנקודה מצד שמאל, מ"מ כל החלל היה סתום למסתכל מצד שמאל לאות, לתוך חלל הה"א] הרי זה פסול. שהרי אע"פ שאין הנקודה נוגעת לגג, מ"מ מבואר בגמרא שצריכה להיות חלל ופתח בין הנקודה לגג - ואין.
נ"ל להקל בשני המקרים ע"י קריאת תינוק
ReplyDeleteThe Hei is kosher as is. There's no need for a tinok.
ReplyDeleteI'd ask a shailas Chacham on the tzadi. While Rav Friedlander is typically mekel on this type if shaila, this specific tzura in how the right side of the moshav angles downwards in direct alignment with the yerech of the yud hafuch may make it a shiniu tzura.
What about "Yero'eh", in the line above that. The Yud and the Reish are exactly the same height.
ReplyDeleteThey both have a kosher tzura so no problem there
DeleteAs R' Eli says, they're both kosher. The tzuros are clear and since the regel of the reish is a kulmus plus, there's no shaila.
DeleteThis comment has been removed by the author.
ReplyDeleteדין זה שצריך להיות חלל בין רגל הה"א לגגו תלוי במחלוקת דרבוותא. דאע"פ דבשו"ת ריב"ש סי' ק"כ הכריע שחלל זה לעיכובא הוא, מ"מ הרלב"ח ועוד כמה גדולים חולקים ע"ז. ועוד והוא העיקר, בב"י כ' דכל הסיבה דלא מקילינן לגרור דביקות דקה בין רגל הה"א לגה הוא רק מפני שחמור דביקות בין ב' חלקי אות אחת מדביקות שבין ב' אותיות (עי' שו"ת צ"צ שער המילואים ח"ה סו"ס ב'). ולפי"ז פשוט דכל שלא נדבקו ב' חלקי האות להדדי כשר. ואבקש מכבודו להציע מקורות בש"ס ופוסקים שעליהם תומך בכדי שנוכל לעיין בהם ולאסוקי בשמעתתא אליבא דהילכתא.
ReplyDeleteאין קושיא מדברי הבית יוסף, דכאשר הדיבוק דק כחוט השערה [ולא נשתנה צורת הה"א] איצטריך למה שכתב הב"י שהבאת. אבל אם הדיבוק עב שדומה לחי"ת פשוט שהוא פסול משום שינוי צורת האות, ונפקא מינה מזה כמבואר בשו"ע יורה דעה סו"ס רעו לענין דיבוק כזה בשם ק' מתי מותר למחוק
Deleteוכמן כן כאן, אם היה חוט שערה יורד מהגג אני מסכים עמך שאינו שאלה כלל. אבל דברינו כאשר יורד קו ניכר - בזה לדעתי יש פסול משום שינוי צורת האות כדמוכח במנחות כט,ב שיש לה"א פתח מן הצד כשם שיש לה פתח מלמטה. ופשיטא דאם נתבטל הפתח מלמטה דהיא פסולה
לפי דבריך, הוו"ל להב"י לאסור מצד שינוי צורה גם בנגיעה דקה (ולא רק מצד החומר דדביקות ב' חלקי אות אחת להדי). כי אע"פ שלא נדמה לחי"ת, מ"מ הרי נסתמה הפתח מוזכרת בש"ס. ולגבי סתימות הפתח מה לי נגיעה דקה ומה לי נגיעה עבה
Deleteולמה פסלו הראשונים נגיעת הירך לגג, אפילו בנגיעה דקה כחוט השערה?
ReplyDeleteמשום שמבואר בגמרא מנחות הנ"ל שצריך להיות פתח הנ"ל, וממילא תליא כרעיה דה"א
אין אתה מקשה קושיא !! אלא מביא ראיה לדברי!!
אין פסול בה"א שהוא צ"ל ב' חלקים מצד עצמו, אלא רק מצד שזו צורתו המבוארת בגמרא שהוא מפורד ע"י פתח הנ"ל
חדא, כבר כתבתי, והוא ידוע בשער בת רבים, דדבר זה דתליית כרעא דה"א הוה לעיכובא שנוי במחלוקת. כי לדעת כמה ראשונים אינו אלא לכתחילה ולא לעיכובא, ממה דאיתא בש"ס ד"ראיתי ספרא דווקני דתלו לכרעא דה"א" ולא דלעיכובא הוא. ואע"פ דבשו"ת ריב"ש סי' ק"כ שולל זה
ReplyDeleteבתחלית ומפרש סוגיא הנ"ל באופן אחר, מ"מ הרי לאו כולי עלמא מודי לה, ומש"ס ערוכה כנ"ל
ועוד, לדבריך, הוו"ל להב"י לפסול משום שנשתנה צורתה דפשיטא דהווה פיסולא חמורה טפי מזה דנדבקה ב' חלקי אות להדדי. דהב"י הקשה בראשונה למה נחמיר בדיבקות רגל הה"א לגגה לאסור הגרירה ולא נחמיר בדביקות שבין ב' אותיות. ולדבריך, אין קו' כלל וכלל! דפשיטא דנשתנה צורתה ע"י דביקות רגלה לגגה, אפי' בנגיעה דקה, כי חסר הפתח המוזכר בש"ס. ואלא מאי פשוט, דלהב"י לא הי' דין זה כל כך פשוט כמו שכ"ת מציע. כי באמת שנוי במחלוקת כנ"ל. ולכן נקט פיסולא דדביקות בין ב' חלקי אות אחת חמורה מדביקות שבין ב' אותיות. דפיסולא זה איננה שייכת למה דאיתא בש"ס שצריך להיות פתח. אלא היא שייכת לכל אות ואות שנוגעת חלק א' ממנה לחלק שניה ממנה. וכמו באות אל"ף שנדבקה יו"ד העליון לגגה דחמורה טפי מנדבקה ב' אותיות להדדי וכמבואר בב"י.
וממילא, כל שלא נדבקה, ורק שיורד קוץ או תג משמאל גג הה"א וסותם האויר שכנגד הפתח פשוט דכשר. ולכולי עלמא! חדא דאין ב' חלקי האות נוגעים זה בזה. תרתי, דישנו הפתח לבעלי התשובה לכנוס. ורק שצריכים לדחוק את עצמם יותר קצת
לאידך גיסא י"ל דלעולם לא עלה להרב"י דהו"ל שינוי צורה בזה שנסתמה פתחה של ה"א אם לא שנסתמה ע"י דיבוק עבה. ואלא מאי י"ל דמ"מ ק' ליה אם דין זה דצריך להיות לה פתח הוה מגוף צורת האות או אינה אלא דין צדדי מטעם כתיבה תמה. ואם אינה אלא מטעם כתיבה תמה ק' איך שונה משום דביקות בין האותיות דמקילינן לגרור? ולכן העלה דאפי' את"ל שאינה מגוף צורת האות ורק צדין כתיבה תמה, מ"מ חמירא טפי מדביקות שבין האותיות מכיון דדבוקה בעצמה. ולפי זה היה קצת מקום לומר שגם כשלא נדבקה ממש פסול כל שנסתמה האויר שכנגד הפתח - אם נניח שהפתח היא מגוף צורת האות. אבל מ"מ קשה להחמיר כולי האי, כי מ"מ ישנו הפתח כל שלא נדבקה ממש. ומה אם יש פתח קטן כחוט השערה דכשר כמבואר בשו"ת ריב"ש סי' ק"כ, אע"פ דצריך הבעל תשובה לדחוק עצמו ביותר, כ"ש אם הפתח גדולה יותר ורק שצריך להכניע א"ע מתחת הקוץ היורדת בכדי לעלות דרך הפתח
Deleteמנין לך שהב"י פסול נגעה קוץ מיו"ד הא' לגגה? הרי המג"א ושוע"ר מכשירים להדיא
ReplyDeleteוא"כ נגיעת הה"א וקו"ף הוא דין מיוחד בהם, ולא דין נגיעת אותיות לעצמן
ולהיפך נגיעת האותיות לעצמן קל דכשרים אף בלי גרירה דליכא באופן זה כלל חסרון היקף גויל