סי' ל"ב סט"ז ביאו"ה ד"ה כשנכתב בכשרות
סעיף ט"ז
ביאו"ה ד"ה כשנכתב בכשרות
מדבריו עולה דדוקא משום
דנקטינן כדה"ח דנגיעה לאחר הכתיבה פוסלת רק מספיקא דדינא לכן אין מוציאין
ס"ת אחרת בנמצא בשעת הקריאה. אבל אם היינו סוברים כדבר משה דס"ל דנגיעה
אפי' לאחר הכתיבה פסול מודאי לכו"ע אז היינו מוציאין אחרת. ובאמת צ"ע.
דלפי"ז יוצא דבנגעה לאחר גמר שיעור האות קודם שסילק ידיו - דגם לתי' השני
שבב"י פסול דחשוב כשעת הכתיבה עדיין כל זמן שלא סילק ידיו - צריך להוציא אחרת.
אבל בסי' קמ"ג כ' להדיא דמדמכשיר הרשב"א "נגיעה למטה" (והוא
מהירושלמי דמכשיר בנגיעה לאחר שגמר צורתו אפי' קודם שסילק ידו) לכן אין מוציאין
אחרת בכה"ג - אע"פ דב' תירוצי הב"י מודים בזה דפסול. ולפי"ז, אפי'
אם היינו סוברים כדבר משה דב' תירוצי הב"י פוסלים נגיעה לאחר הכתיבה,
מ"מ מדהכשיר הרשב"א יש לנו לצרפו לס"ס ולא להוציא אחרת. וא"כ
יוצא דאין שום נ"מ למעשה אי פוסלין נגיעה לאחר הכתיבה מספק או בתורת ודאי.
וצ"ע.
ואבקש מהקוראים להעיר
בזה.
Comments
Post a Comment